אודות מיה ארבטובה
בשנת 1938, לאחר קריירה בבלט האופרה של ריגה וסיור הופעות רסיטלים בבירות אירופה, הגיעה מיה ארבטובה להשתקע בתל –אביב, במטרה לפתח בארץ את הבלט הקלאסי.
ב-1940 התמנתה מיה לרקדנית וכוריאוגרפית באופרה העממית.
נישואיה לזמר-שחקן יוסף גולנד הולידו פעילות אמנותית מגוונת רבת שנים. בין היתר הקימו את "אף על פי" –קברט סאטירי ראשון בתל-אביב ותיאטראות "לי-לה-לו" ו "דו-רה-מי". ב-1943 פתחה מיה סטודיו לבלט קלאסי ברח' יונה הנביא. בהמשך נדד הסטודיו של מיה בין אולם חתונות, חנות רהיטים ומרתף שהוצף מים.
המען הסופי היה בשד' בן גוריון 72 (אז שד' קרן-קיימת). נעלי בלט לא היו בארץ ומיה לימדה סנדלר תל-אביבי לתפור נעלי אצבע וכל זאת, חרף הביקורת העוינת, שטענה שבלט הוא אמנות בורגנית ההורסת את הגוף.
בשיאו מנה הסטודיו כ-500 תלמידים והיה בין היחידים בארץ המצויד ברצפת עץ, בר, מראות ופסנתר.
יחד עם מיה פיק ,יד ימינה בהוראה במשך שנים רבות, גידלה מיה ארבטובה שלושה דורות של רקדנים, ביניהם בכירי הרקדנים בארץ. מתלמידים רבים לא גבתה שכר לימוד, וחלק מהם אף התגוררו בביתה, אך היא מעולם לא קיבלה כל תמיכה ממסדית. הסטודיו של מיה זכה לשם בעולם והיה במשך שנים אכסניה ובית אימון לגדולי הכוריאוגרפים והרקדנים שפקדו את ישראל עם להקותיהם,כגון: אנטון דולין, ג'רום רובינס, מרגוט פונטיין ורודולף נורייב, הלונדון פסטיבל בלט, נדרלנד בלט, בלט קירוב ועוד.
בזכות כישוריה ומקצועיותה הוזמנה מיה ארבטובה לשפוט בתחרויות בלט בינלאומיות ברחבי העולם. אין ספק, שתחרות הנושאת את שמה של מיה ארבטובה היא ביטוי של הערכה והוקרה לאמנית ולמורה שתרמה כה רבות לאמנות הבלט הקלאסי בישראל.